למה אנחנו עוזבים שימוש באוויר מאולץ לטובת חימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום בחדרי הניקיון הגבוהים
רוב קווי הייצור של שבבים עדיין משתמשים בתנורים שמחממים את האוויר. זו שיטה ישנה: מחממים את האוויר, ואז מקווים שהאוויר יחמם את השבב. הבעיה? זה לוקח הרבה זמן. יש עיכוב גדול, שמבזבז את הזמן שלנו.
בנוסף, בחדרי ניקיון גבוהים, הזרמת כמויות גדולות של אוויר פירושה למעשה להזמין אבק לחדר. ככל שאנו מזרימים יותר אוויר, כך יש סיכוי גדול יותר שחלקיקי אבק יגיעו לשבבים שלנו. לכן אנו עוברים לשימוש בחימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום. אנו פשוט נמנעים משימוש באוויר.
העלויות של ההמתנה
שימוש באוויר מאולץ הוא איטי. צריך לחכות שכל חלל התנור יגיע לטמפרטורה הנכונה, ואז לחכות שוב עד שהחום יחדור לחומר. זה מעצבן.
לעומת זאת, קרינת אינפרא-אדום פועלת אחרת – היא משתמשת בקרינה אלקטרומגנטית כדי להעביר אנרגיה ישירות לחומר. אין צורך לחכות שהאוויר יתחמם, כי האוויר לא חשוב.
אנו רואים שיפורים משמעותיים בתהליכי ייבוש ופינוי גזים. שימוש בקרינת אינפרא-אדום יכול לקצר את זמני העבודה ב-60% עד 80%. עבור מנהלי מפעלים, זו יתרון עצום. ניתן לעבד יותר שבבים בכל שעה, בלי צורך לבנות חדרים גדולים יותר.
זה לא קסם (יש גם חסרונות)
קרינת אינפרא-אדום אינה פתרון מושלם לכל דבר. מכיוון שהיא פוגעת קודם כל בשטח החיצוני של החומר, עלולה להיווצר בעיה של ייבוש של החלק החיצוני בלבד, בזמן שהחלק הפנימי עדיין קר.
כדי לפתור זאת, צריך לבחור את אורך הגל המתאים. אורך גל קצר מתאים למהירות גבוהה, אך אם צריך לחמם את החומר לעומק, יש צורך באורך גל בינוני. הכל תלוי בחומר שאנו עובדים איתו.
יש גם בעיה של חום – קרינת אינפרא-אדום יכולה להיות עזה מאוד. אם מחליפים את התנורים הישנים בתנורים עם קרינת אינפרא-אדום, צריך להיות זהירים עם מערכות הקירור. אם מערכות הקירור אינן מתאימות, החום הגבוה עלול לפגוע במבנה התנור.
איך להשתמש בזה
החדשות הטובות הן שהמעבר לשימוש בקרינת אינפרא-אדום הוא בדרך כלל פשוט. צריך רק להוציא את המאווררים, להחליף את הרכיבים הישנים ברכיבים חדשים, ולהתקין את נורות האינפרא-אדום.
ההבדל המיידי הוא השקט והשלווה – אין יותר רעידות, אין יותר טורבולנציה. פחות אוויר שזורם אומר סביבה נקייה יותר עבור השבבים.
ניתן להוציא את השבבים מהתנור מהר יותר, והשבבים נשארים נקיים יותר. זו פשוט דרך טובה יותר לעבוד.