למה רוב החיממים באור תת-אדום נהרסים מוקדם (ואיך פתרנו את זה)
בואו נהיה כנים: רוב החיממים באור תת-אדום לא נוצרו לשימוש בעולם האמיתי. הם עובדים טוב במעבדה יבשה, אך ברגע שמניחים אותם בסביבה לחה, הכל נהיה לא טוב. מים חודרים פנימה, נוצרת ערפול, ולפני שאתם מבינים את זה, יש לכם קצר חשמלי או רכיב חימום שנהרס. זה מעצבן, וזה גם יקר.
לכן התמקדנו בחסינות מפני מים מסוג IPX4 ובמניעת ערפול.
התמודדות עם מים
כשאנו מדברים על דירוג IPX4, אנו בעצם אומרים שהמכשיר יכול לעמוד בפני טיפות מים שנופלות עליו מכל כיוון, מבלי שהוא ייהרס. עשינו זאת על ידי אטימת החיבורים החשמליים ושימוש בחומרי אטימה כדי למנוע מהלחות להגיע לחלקים הפנימיים של המכשיר.
חשבו על סביבת עבודה – יש שם אדים של חומרי קירור באוויר, או טיפות מים שנופלות במקרה. בלי הגנה כזו, האדים האלו יכולים להרוס את המכשיר. עם הגנה כזו, ניתן להמשיך לעבוד בשקט.
יש גם את הבעיה של הערפול. אם הדלקתם חיממים בחדר לח, אתם יודעים על השכבה המעצבנת של ערפול שנוצרת על צינור הקוורץ. זה לא רק נראה לא אסתטי, אלא שזה גם מונע מהחום להגיע למקום הנכון. זה גורם ללחץ רב על הזכוכית. שינינו את זרימת האוויר ואת טמפרטורת הפנים, כדי שהלחות תתפנה מהר, וכך תהיה חום אמיתי במקום ערפול.
הגנה על הרכיבים הפנימיים
מים הם האויב הגדול ביותר של חוטי החימום. כשטיפת מים פוגעת בצינור החם, נוצרת טמפרטורה נמוכה באותו אזור. זה גורם לחום לעבור למקום אחר בחוט, וכך נוצר “נקודת חום”. החוט מתרחב ומתכווץ שוב ושוב, עד שהוא נשבר.
על ידי שמירה על החלקים הפנימיים יבשים, אנו מונעים את התהליך הזה. כך יש חימום יציב ואמין, והרכיבים הפנימיים נשארים בטוחים, גם כשהמעטפת החיצונית נפגעת מהסביבה.
חיסרון קטן
יש כמובן חיסרון אחד. מכיוון שהוספנו את אמצעי האטימה האלו, המכשיר נהיה סגור יותר. זה אומר שהחום יכול להצטבר סביב חיבורי החשמל, אם לא נוקטים אמצעי זהירות.
אם אתם בונים מכשיר מיוחד, יש להשאיר מעט מרווח בין הרכיבים. אל תדחסו אותם יותר מדי. אם האוויר לא יכול לזרום, החיבורים עלולים להתחמם יותר מדי, וזה יפגע ביעד של דירוג IPX4. פשוט השאירו מעט מרווח, וכך הכל יהיה בסדר.